טלפון
צור קשר
  • ביטוח סיעודי

    ביטוח סיעודי - דאגו לקבל פיצוי חודשי למקרה של פגיעה תפקודית וזאת בכדי לא ליפול לנטל על בני המשפחה

  • ביטוח חיים

    ביטוח חיים - הבטיחו את עתידה הכלכלי של משפחתכם בכל מצב

  • ביטוח בריאות

    ביטוח בריאות - דאגו להבטיח כי כל אחד מבני המשפחה יהיה מבוטח בביטוח הכולל: ניתוחים פרטיים, תרופות שלא בסל והשתלות

  • ביטוח מנהלים

    ביטוח מנהלים -כדאי לדאוג לחיסכון לפרישה בפוליסה המבטיחה קצבה או פנסיה ומשולמת ע"י עובד ומעביד

  • אובדן כושר עבודה

    ביטוח אובדן כושר עבודה - חשוב לגדר את הסיכון שבאיבוד כושר השתכרות ולכן יש להקים פוליסת ביטוח להבטחת הכנסה חודשית במקרה של פגיעה בכושר העבודה כתוצאה ...

חלומות על בשוש

חלומות על בשוש (הגדל)

חלומות על חבשוש

 

ישנם לילות בהם פוגשים חלומותיי בחלומותיהם של אחרים.

שבע שנים מופיע אצלי חבשוש בחלומות. בבוקר אני פוגש בעיניו שפעם היו חומות, אומרות,'בוקר טוב אדון הלוי'. שבע שנים אני שונא אותו. שונא להביט בפניו ולומר לו 'בוקר טוב', כל בוקר.

פעם חלמתי על חבשוש מלוכסן-עיניים, מטפטף עלי טיפות מים. התעוררתי מזיע, בוהה בחיוכו של צ'ארלי צ'אפלין, מהפוסטר שעל הקיר.

תכניות רבות שאינן מתגשמות אני מתכנן לאחר החלומות, כמו לנסוע לסומטרה, לקנות אופנוע ולחרוש את אפריקה, לקרוא לחבשוש אלי לדירה ומול צ'ארלי לירות בו מטווח קצר, או לתפוס אותו יום אחד עם החיוך האווילי הזה שלו ולצעוק: "חבשוש, יא בן זונה, צא לי מהחיים, אני לא רוצה אותך אצלי בנשמה".

תיקווה היא היחידה שיודעת על הסיוט הזה.

"למה אתה נוסע מרמת-השרון לפגוש אותו יום-יום? תישאר בבית". צודקת תקווה. כשאני לא נוסע לרחוב העלייה, אני לא פוגש את חבשוש. אבל תקווה עזבה ואין יותר מישהו שינתק אותי משיוטי היום ומסיוטי הלילה.

 אני קונה זיתים בוולפסון ואורב לחבשוש בפינת הרחובות לוינסקי-עלייה. ביום שישי ראיתי אותו עולה בכבדות, עם סל פלסטיק צהוב בידו האחת ובשניה עוף מקרקר. איש צנום עם פראות בעיניים ופאות מסולסלות.

פעם, כשעוד היו עיניו חומות והיה לוקח את צביקה ואותי לגן החיות ברחוב הדסה, חשבתי שאין איש טוב ממנו בעולם. אבל מאז שצביקה נהרג, עיניו של חבשוש כמו שני חורים שחורים הבולעים את הכל, והוא הפך לאדם חסר בושה שמביט ישר לתוכי בעיניו החטטניות ואומר: "בוקר טוב אדון הלוי".

יום אחד לקח אותנו חבשוש לסרט עצוב שבו היפנים מפציצים כפר דייגים. ילד קטן טלטל את אביו המת ושאל: "אבא, מתי זה ייגמר?" ושוב שאל ושוב שאל. צביקה ואני בכינו.

"מה, הוא מת?" שאל צביקה.

"מת", אמר חבשוש.

"גם אתה תמות, אבא?"

"כן", ענה חבשוש.

"גם אני?"

"כן", אמר חבשוש, "אבל הרבה אחרי".

בשבת שוב חלמתי עליו.

חבשוש על ברוש, אני על עץ פטל.

חבשוש חוגר למותניו חבל וכורך עצמו לגזע העץ, כמו עובד של חברת חשמל. הוא

עושה קשר לאסו בחבל ארוך ומניף אותו באוויר בעוצמה רבה. הלאסו מתהדק בדייקנות על צמרת העץ וחבשוש מושך עצמו כלפי מעלה.

קר על הפטל. אני בבגד-ים.  אט אט מתחמם הגוף ממאמץ הטיפוס. אני עובר מענף לענף עד שהחתול של דוריס - זה שנדרס לפני שבע שנים - מיילל.

אני עוצר ומאזין. חבשוש מגדיל את הפער בינינו.

באותו רגע מעופפת תרנגולת בשמים.

אני מזהה אותה מייד, היא העוף שאתמול קשר חבשוש לידו, רק שבשמים העופות מקבלים שמות. אתמול רצה לעשות ממנה מרק-עוף והיום היא באה לתקוף.

התרנגולת חגה סביב חבשוש כמו מטוס-קרב  שבע-הפלות.

חבשוש עומד דרוך על ענף דקיק, אפילו לא מספיק לקשור עצמו לגזע. כולו ריכוז

ומאמץ לאתר את האיום. עיניו השחורות מנקבות חורים זעירים באצטרובלים. ואז הוא מניף את הלאסו כמו קאובוי מיומן ולוכד את התרנגולת במעופה. חבשוש מעופף בעקבותיה.

שקשוק רכבת הלילה מעיר אותי. אור הקטר מאיר את צ'ארלי צ'פלין. צביקה קנה לי את הפוסטר הזה לבר-המצווה שלי. אני מושיט יד למגבת, מספיג את הזיעה וגומע מכוס המיץ.

נדמה שאני שומע את החתול של דוריס מיילל ואת צחוקו של חבשוש המשייט בשמים.                                                            

החובש צורח בהיסטריה שיש לפנות את צביקה מייד. אני מעיף בו מבט מהיר ומבחין בכתם דם ליד המותן, חוץ מזה הוא נראה שלם. אני מתעלם מהחובש ונותן פקודה להיצמד לתוכנית המקורית לכיבוש הכפר. כשאני חוזר לצביקה לאחר כשעה הוא חש בנוכחותי ופוקח עיניים, "אתה זוכר שבסרט אבא הבטיח לי שאחיה אחריו?"

פתאום אני לא בטוח.

"חובש!" אני זועק, "חובש!". המסוק מודיע שאינו מסוגל לנחות בגלל שיפוע צד, שנעלה את צביקה למשטח מעל הכפר. זמן עובר.

ביום ראשון חלמתי שחבשוש דופק אצלי בדלת ואומר: "חזרתי".

"איפה היית יא חבשוש?"

"הייתי בנורמייקה", אומר חבשוש בהתרגשות. "דובים סוחבים שם מזוודות במלון ומסרבים לקחת טיפ. ג'ירפות מנקות חלונות בלשונן.  פילים בוגרים עומדים במעגל תחת לתחת, מסביבם כעין  שוקת מעוגלת ובעזרת החדק הם שואפים ופולטים מים. טיגריס זקן עם טבעת זהב כמו של ויקטור מהחמוצים עובד על הבר. אם אני מבקש ויסקי, הוא מוזג לי וודקה. ככה זה בנורמייקה. אני מכין לו תה עם נענע ומביט בקמטיו. חבשוש עומד לסיים את התה וללכת.

"את מי אתה חושב שאני רואה בבובלינגטון, ברחוב הראשי?"

"בובלינגטון?"

"עיר הבירה שלהם שם בנורמייקה. את מי?"

חבשוש נסער, קמטיו פרועים. משמבחין בשתיקתי, הוא אומר: "את דוריס אני רואה. דוריס והחתול שלה, זה שנדרס. אני שואל אותה, 'הוא לא נדרס לפני שבע שנים?' 'נדרס', אומרת לי דוריס, 'אבל בבובלינגטון יש ווטרינר המבצע ניתוחים בחיות שבעליהן ממשיכים להתעקש'".

אתמול, זה היה בכל זאת החתול של דוריס שחזר כמו חדש מנורמייקה.

ביום שני הלכתי לישון בשלוש לפנות בוקר.

בבוקר אני נוסע לבקר את צביקה בקרית שאול. בצהרים אני מחפש את חבשוש בחנותו בלוינסקי. בערב אני רץ חמישה ק"מ. בלילה אני הולך לדוריס לראות אם החתול שמיילל לי בחלומות אכן חזר מהמתים. דוריס והחתול לא בבית. אני מחכה ליד הדלת ודוריס לא מגיעה. אני חוזר הביתה ומוצא על הדלת פתק מדוריס 'חלמתי עליך'. איזה עולם קטן.

השעה שלוש ארבעים וחמש, רכבת הלילה עוברת. צ'ארלי מחייך אליי ואני ער לגמרי. אני שוב מדפדף בספר בראשית ומוצא שביום השישי לבריאת העולם, מופיעה המילה 'ישראל' - כל אות שביעית. אני גומע מבקבוק העראק את השארית ומתחיל בחיוגים הליליים שלי. לרוב עונה מזכירה אלקטרונית. אצל תקווה יש הודעה מיוחדת עבורי: "לך לישון מותק, לך לישון".

חמש בבוקר שעה מיטיבה עם משכימי קום, אך אכזרית למושכי לילה.

אני אמור לעבור הבוקר אצל חבשוש, אבל מעדיף להתאפק ולפוגשו בחלום. יש בי תחושה שחבשוש מנסה לומר לי משהו חשוב ושאני צריך להיות קשוב, קשוב מאוד. עיניו שואלות את אותן השאלות. למה נתת פקודה לתקוף מכיוון המסגד במקום משטחים שולטים? למה לא פינית אותו מייד? למה לא העברת אותו למשטח העליון לפני סיום הטיהור?

 

לעתים החלומות מתחלפים. לתקווה יש חלומות פשוטים ונקיים שמלטפים את הפנים כמו ספוגית לחה, טבולה בניחוח שיערה. בחלומות של חבשוש רק עיניו מביטות בי עם כל השאלות, בכמיהה לחלומות שלעולם לא נוכל להגשים.

חבשוש שולף משור מתיק הפלסטיק הצהוב. החתול של דוריס מיילל. אני רואה את שיניו, מחודדות ומאיימות.

אני מנסה להתעורר אבל חבשוש מנפנף קלות במשור ומסמן לי להישאר במקומי.

 הוא מוציא חבל ומתחיל לטפס לעברי. מבעד לעלים צצות עיניו השחורות, חיוכו

וה'בוקר טוב אדון הלוי' שלו. חבשוש מנסר לי את הענף ואני מפנה את העלים והענפים הקטנים. יבבה עמומה הלוך וצרחנית חזור. חבשוש כורת את הענף שלי ואני עוזר לו. הענף נשבר בשאון מחריש אוזניים. אני מנסה להיאחז בו אך נופל ונופל ונופל.

 רכבת הלילה. חיוכו של צ'ארלי. המגבת הרטובה.

 

 

 

 

 

 

 

 

עבור לתוכן העמוד

ביטוח חו"ל  | ביטוח סיעודי בויקיפדיה  | אינדקס גיל הזהב  | סבאלה | עורכי דין רשלנות רפואית    |  אינדקס עורכי דין  | סיעוד  | בית אבות  | לחשבון גוגל + שלי   | אתר ביטוח בריאות שלנו