טלפון
צור קשר
  • ביטוח סיעודי

    ביטוח סיעודי - דאגו לקבל פיצוי חודשי למקרה של פגיעה תפקודית וזאת בכדי לא ליפול לנטל על בני המשפחה

  • ביטוח חיים

    ביטוח חיים - הבטיחו את עתידה הכלכלי של משפחתכם בכל מצב

  • ביטוח בריאות

    ביטוח בריאות - דאגו להבטיח כי כל אחד מבני המשפחה יהיה מבוטח בביטוח הכולל: ניתוחים פרטיים, תרופות שלא בסל והשתלות

  • ביטוח מנהלים

    ביטוח מנהלים -כדאי לדאוג לחיסכון לפרישה בפוליסה המבטיחה קצבה או פנסיה ומשולמת ע"י עובד ומעביד

  • אובדן כושר עבודה

    ביטוח אובדן כושר עבודה - חשוב לגדר את הסיכון שבאיבוד כושר השתכרות ולכן יש להקים פוליסת ביטוח להבטחת הכנסה חודשית במקרה של פגיעה בכושר העבודה כתוצאה ...

סמל כהן

סמל כהן (הגדל)

 

 

סמל כהן

 

 

סמל כהן נשאר קצין תורן בשבת. בשש בבוקר, כשהתעורר לביקורת, חש התרגשות גדולה. כהן לא ידע מה מביא אותו לידי התרגשות כזאת. אולי החלום שבו ציוו עליו לפוצץ משהו. הוא בדק מים במימיות, כדורים במחסניות, תחבושת אישית, פנקס שבי ודסקית. הכל היה לו.

ביום רגיל היה ממשיך לישון עד לביקורת הבאה, אבל לא היום.

בדרכו למקלחות נזכר כהן שזה הרמטכ"ל שהופיע אצלו בחלום או אולי שר הביטחון, הוא לא בטוח. הוא רק זכר שהייתה זו דמות סמכותית שעשתה רושם שהיא יודעת על מה היא מדברת. הדמות ציוותה עליו לפוצץ משהו.

בקור של בוקר שבת חורפית, בדרך למקלחות, חשב סמל כהן על הציווי הזה, אבל כשהרמטכ"ל או שר הביטחון אומרים לך לפוצץ אתה מפוצץ.  בזמן שחיכה למים החמים, נזכר שנאמר לו  שצריך לפוצץ משהו גדול, לא סתם איזה בית.

 

סמל כהן ראוי לציון בכך שהוא עורך לעצמו ביקורות כל ארבע שעות. הוא חלש בניווט, אבל רץ מעולה למרחקים ארוכים. לפעמים, לאחר ריצה ממושכת, הוא נעלם ליום יומיים, עד שמוצאים אותו ומחזירים אותו. בבוקר שבת זה, באמצע הגילוח, כשהביט במראה, הוא ראה את מחצית פניו הלבנות מקצף ואת מחצית פניו מנוקדות הזיפים, ועוד ראה פנים לא מוכרות מביטות בו בחומרה. הוא לא הסתובב לשאול לרצונו של הזר.

סמל כהן רץ לחדרו. הוא חגר את האפוד וחבש כפל"ד.

בחוץ נקשרו עננים קטנים לעננים גדולים. טיפות גשם.

מלבד הש.ג. ושני השומרים, שאר חיילי הבסיס נמים את שנתם, מכורבלים בשקי שינה. סמל כהן מחפש בקדחתנות את נשקו, מחליט לוותר ופורץ החוצה דרך רחבת החניה אל הדלקיה ומשם לגדר, עובר אותה וממשיך בריצה מהירה אל הבונקר מחוץ למחנה. הוא מחטט במעילו ושולף צרור מפתחות. הוא מנסה מפתח אחר מפתח עד שנפתחת שבכת המתכת וחושפת שורות שורות של ארגזי תחמושת. הזר במראה היה הרמטכ"ל, החליט סמל כהן כשפתח את זביל הפלסטיק של פצצות המרגמה, והוציא פצצת נפיץ. במפתח נוסף הוא פותח את כנת המרגמות ושולף מרגמה 52 מ"מ.

כך, עם המרגמה בידו האחת ופצצה בשנייה,  הוא יוצא בריצה מהירה מהבונקר לעבר עצי האורן הסמוכים. תוך כדי ריצה הוא משנן לעצמו שהשומרים היו אמורים לזהות אותו ולעצור אותו.

הוא חוצה את החורשה בריצה.  בתיו אדומי הגגות של המושב נגלים לעיניו. ליד העץ האחרון הוא כורע על ברכיו, מעמיד את המרגמה ומכוון אל הבית הקרוב. רגע לפני שהוא מסובב את גלגל ההפעלה, נזכר סמל כהן בחלום שבו ציווה עליו הרמטכ"ל לפוצץ משהו גדול באמת. הוא מוותר על הבית ומחפש מבנה גדול במיוחד - בית ספר או בית כנסת או מתנ"ס. עם התגברות הגשם מטפס סמל כהן על גבעה. הוא מתמקם מאחורי סלע, מכניס את הפצצה למרגמה ומחכה. הוא לא יודע בדיוק למה הוא מחכה, רק שזה חייב להיות משהו גדול. לסמל כהן יש סבלנות. הוא מחכה. משהביט בשעונו, נוכח שחלפו רק שלושים ושמונה דקות מאז שהתעורר. כשבידו האחת מרגמה ובשניה הפצצה, הוא רץ לעבר הכביש וחוצה אותו.

פרה עומדת בפתחה של רפת.  הוא עוצר ומכוון אליה את המרגמה. הרמטכ"ל מביט בו. הוא מרגיש נזוף. אכן כן, חבל לבזבז פצצה על פרה. סמל כהן רץ למרכז המושב השקוע בתרדמה. הכפל"ד מפריע לו. הוא מתיישב על ספסל, מסדר את רצועת הכפל"ד ומביט סביבו. הוא קם ורץ מזרחה., יש שם עיר, הוא זוכר. למרות הכושר המעולה שלו, הוא מתחיל להתעייף. הוא נוחת תחת עץ אשכוליות לנוח. מעליו דואה צפור ומותירה כתם צהוב על אפודו.  רק עכשיו הוא מבין  לאיזה מצב מחורבן הוא נקלע. הוא מסתכל כאילו ראה בפעם הראשונה את האפוד, את פצצת הנפיץ, את המרגמה. הוא מתחיל לחפור, לקבור, לקבור. לאפוד ולכפל"ד ימצא הסבר. רק שלא יזעיקו את מצ"ח בגלל הבונקר הפרוץ. קולות העולים מכיוון ברזי ההשקיה גורמים לו לרוץ לאורך השורה הפתוחה בפרדס. הוא יוצא מהפרדס וממשיך בריצתו לכביש. הוא מכיר מערה,  שם יצפין את הפצצה ואת המרגמה. הוא גורר את המרגמה בשביל עזים ומגיע למערה, אבל אז הוא שומע גניחות וקול אישה ועוד גניחות כמו הקולות מהסרטים שהיה מביא מרסל מהמפקדה.

סמל כהן רץ לכיוון הכביש. האפוד מכביד עליו. איטיות נכפית על ריצתו, אבל הוא חייב להגיע לבסיס לפני עליית המשמר, שזה בשמונה. 

הוא מגיע לטרסות שמקיפות את שדות המושב ומלקט אבנים לקבורה. בנקיקים עולה קול פעמונים, אלה עזים. סמל כהן יודע שהרועה בסביבה. הוא  רץ מהר מתמיד. השעה היא שבע וחמישים. מנגד ניבט אליו הבסיס.  נשימתו דוקרת בחזהו. המשמר יעלה בכל רגע. יחפשו אותו, ימצאו  כי דלת הבונקר פתוחה ויזעיקו את המב"ס מהבית.  כהן? איפה סמל כהן? ימצאו את הכנה הפתוחה.  בטח כבר היו בחדרו וראו שהאפוד והכפל"ד לא שם. 

נשימתו כבדה. הוא כבר רוצה לנוח.  הוא מכריח את עצמו להגיע.

הבסיס לפניו. הבונקר לימינו. לא ניכרת תנועה.

הבוקר דומם וקר. הוא מחזיר את המרגמה לכנה ואת הפצצה לזביל. הוא נועל את הכנה ואת הדלת. הוא מסיר מעליו את הכפל"ד ואת האפוד. דומיית מוות מקבלת את פניו כשהוא חוצה את רחבת המסדרים, וזה מפחיד אותו. השעה שמונה ועשרים. בחדרו, שק השינה הסתור וכלי הרחצה שלו זרוקים על השולחן. הוא מניח את האפוד והכפל"ד במקומם.

רב"ט אלמקייס, הסמל התורן, היה צריך להעיר את כולם. הוא הולך לש.ג. ומוצא אותו רדום. הוא משער היכן יימצאו שני השומרים, ואמנם שניהם בחדר קשר. אחד מהם עדיין בהכרה, ניכר עליו שניסה להזדקף כששמע את צעדיו. השומר השני מסטול לגמרי. ללא עיכובים הוא פונה אל מגורי הסגל. רב"ט אלמקייס ישן שנת ישרים.

"א ל מ ק י י ס" הוא צורח ממעמקי בטנו.

אלמקייס מתעורר.בבהלה.

"מה זה הברדק הזה?" דורש סמל כהן לדעת.   


 

עבור לתוכן העמוד

ביטוח חו"ל  | ביטוח סיעודי בויקיפדיה  | אינדקס גיל הזהב  | סבאלה | עורכי דין רשלנות רפואית    |  אינדקס עורכי דין  | סיעוד  | בית אבות  | לחשבון גוגל + שלי   | אתר ביטוח בריאות שלנו