טלפון
צור קשר
  • ביטוח סיעודי

    ביטוח סיעודי - דאגו לקבל פיצוי חודשי למקרה של פגיעה תפקודית וזאת בכדי לא ליפול לנטל על בני המשפחה

  • ביטוח חיים

    ביטוח חיים - הבטיחו את עתידה הכלכלי של משפחתכם בכל מצב

  • ביטוח בריאות

    ביטוח בריאות - דאגו להבטיח כי כל אחד מבני המשפחה יהיה מבוטח בביטוח הכולל: ניתוחים פרטיים, תרופות שלא בסל והשתלות

  • ביטוח מנהלים

    ביטוח מנהלים -כדאי לדאוג לחיסכון לפרישה בפוליסה המבטיחה קצבה או פנסיה ומשולמת ע"י עובד ומעביד

  • אובדן כושר עבודה

    ביטוח אובדן כושר עבודה - חשוב לגדר את הסיכון שבאיבוד כושר השתכרות ולכן יש להקים פוליסת ביטוח להבטחת הכנסה חודשית במקרה של פגיעה בכושר העבודה כתוצאה ...

אוש

אוש (הגדל)

 

 

 

 

 


זה היה ביום שאוש הרים ראשו מהקרקע, הביט בעננים והנה חלפו להן הכבשים העגמומיות, פרחים חלפו מעל ראשו, שדרות עצים, עץ אשוח בתפרחת כדורים צבעוניים, לבנים וכחולים, אדומים וכתומים, רובם כתומים, כולם כתומים, טיל בוקע מבין העננים. אוש כולו פליאה.

ברגע זה הסכין אוש עם חייו, עם העובדה שהמאבקים לא יסתיימו לעולם. האשה תישאר אותה אשה ועם הילדים זה רק יחמיר, הכספים, הערבויות, המשפטים, המלחמות, זה הוא. תפקידו רק לנתר בין המשברים ואיכשהו לשרוד. להימנע עד כמה שאפשר ממלכודות, בורות, ממבקשי רעתו, לעמוד לעיתים, אפילו לדדות אבל להמשיך כמו עננים המגיעים מים רחוק, גמישים כל-כך, רגע אשוחים, רגע גורי חתולים ורגע טיל עם להבה מפוארת.

אוש בועט באבן קטנה המקפצת כנגד הגדר, מתפתלת ונופלת למחילה בלתי נראית. אוש רוצה לקפוץ אחריה, כולו אחריה אבל אז הביט בהם וחייך.

אושר מוזר שוטף אותו, אושר של השלמה. באותו רגע ויתר על האפשרות שיעזוב הכל ויברח. פעם ראשונה החליט לתכנן תכנית לטווח רחוק יותר מחודש.

באותו רגע פרץ הטיל ברעם מנועים מעודן, לא אותה התפרצות גורפת של בעירת דלק, אלא נעימת תופים סדורה, מלווה בעננים כתומים העולים אלו על אלו, בונים מגדלים חרישיים. הם שאריות הטיל הנוסק אל היקום. ברווח שנותר לאחר שהטיל עבר רואה אוש את השמש, מחייכת, גם את חומה חש וחייך אף הוא. חלום ישן לעלות על חללית, לבחון כוכבים רחוקים ואת החלום סיפר לנוימן שעכשיו הוא ד"ר נוימן.

"הבן אדם הראשון שדרך על הירח, נו, איך קוראים לו".

"ארמסטרונג".

"נכון. זה הוא שמשאיר כזה משפט מאחוריו וכזה מעשה. אף אחד לא ישכח אותו. ואנחנו כמו אבק, יום כאן יום עבר".

"כמה כאלה יש", שואל נוימן.

"מעטים, אבל אם אפשר לעשות משהו באמת גדול לעלות על חללית לחקור גלקסיה אחרת".

"גלקסיה אחרת", אומר נוימן בחיוך "אתה רוצה לחקור גלקסיה אחרת? שמעת את הבדיחה על הרב ששיחק גולף בשבת".

"לא".

"אז רב אחד שיחק גולף בשבת, לא בעצם זה היה ביום כפור, בא לו דווקא ביום כיפור לשחק גולף. כן, יום כיפור זה יותר חזק, אה, אתה איתי".

"כן,כן".

ואז רוצה אלוהים ובמכה הראשונה שלו בסט הראשון, אפילו לא התחמם, הוא מניף את המחבט וטרח, הכדור טס גבוה באוויר, הכי גבוה שראה אי פעם ונוחת קרוב לדגל, קרוב מאי פעם וכשהוא פונה לשם בריצה הוא רואה שהכדור אס, בפנים, ממש בתוך הבור, מכה ראשונה והוא יודע שזה חד פעמי הדבר הזה ולא יקרה לו יותר בחיים והוא מביט בשמים ולא מאמין והשטן פונה לאלוהים ואומר לו 'ראית את הרבי, גולף ביום כפור' ואלוהים אומר 'ראיתי' והשטן אומר 'עונש, עונש קשה, אולי נשלח ברק עליו עכשיו וזהו' ואלוהים עונה 'הוא נענש מספיק כזאת מכה ואין לו למי לספר'.

אוש מביט בנוימן ורואה את החיוך.

"מה זה קשור אלי".

"כי אם תצליח להגיע לגלקסיה אחרת לא יהיה לך למי לספר כל אלו ששלחו אותך יתחלפו אם אתה מבין אותי, זה לוקח מאות שנים להגיע לשם".

אוש הולך לכיוון הים, ידיו בכיסי הטרנינג. קריר היום, קרירות נעימה. אוש מחייך והבריות מחזירות לו חיוך. מועקות מושלכות מבגדיו, גם מועקות גדולות. סלעים של מועקה נושרים ממנו, הוא מבחין בים גועש מאוד, ביום חורפי ראשי הגלים הלבנים נשברים לרסיסים קטנטנים, הרסיסים מתאחדים במים, חוזרים לאחור, צוברים תנופה ושוב נשברים אל שובר הגלים בלבן גועש בכדי להתאחד שוב. חיוכו של אוש מתרחב מה זה החוב לבן-בסט מול כל זה, חוב של כמה אלפי שקלים שמדיר שינה מעיניו חודשים, מול הגלים האלו, מול כח המים, מול העננים. הוא מביט מעלה ורואה ענן שחור מתקרב ישר אליו, ממטיר את מימיו כמפציץ חמקן, נוסק ונעלם. טיפות בודדות נוחתות על אוש החש את כובדה, את מיקומה של כל טיפה, את מידת חדירתה אל מתחת לעורו. יש טיפה אחת שחדרה בין הצווארון לחולצת הטריקו, היא מחלחלת כרגע אל מעבר לטריקו, עוד רגע ותיגע באזור הכרס, אוש מתענג על מסלולה. המזח חלקלק. הוא הולך בזהירות, בהתחלה נזהר מהתזת הגלים, אין סיכוי, מי שהולך על מזח ביום חורף מתרטב. אוש מתרטב, בתחילה טיפות בודדות, לאחר מכן גל שלם שכמעט סוחף אותו אל הסלעים. סרטן עולה אל הסלע מביט בו, מברכו לשלום בצבתות עצבניות וחוזר למאורתו. אוש מתקרב לקצה המזח שם קוצפים הגלים בשיאם, רק הוא לבדו על המזח, הדייגים נטשו אותו. כאן בקצה יושבת חבורה של דייגים שאת אחד מהם, לזמי, הכיר בצבא. אוש הגיע למקום ישיבתם, הנה לזמי עם חכתו האדומה וסמל הפועל ת"א עליה.

"יש דגים".

"חלש היום אבל מה בא ברוך הבא, רוצה לנסות".

"לא, אני אוהב להסתכל".

"להסתכל זה לא אותו דבר", אומר לזמי ומצית סיגריה נובלס.

"כן, אבל אני אוהב להסתכל".

"זאת תולעת נחס זאת, זאת תולעת שמבריחה דגים, מאז שהיא על החכה השרמוטה, אף דג לא נכנס".

"אז תחליף תולעת".

"אוהו, להחליף תולעת אתה אומר, אז אני אומר לו שעדיף ללכת הביתה כי להחליף תולעת זה מזל עוד יותר נחס, אתה מבין".

"למה?"

"אין למה בדיג, זה משנים ככה, תולעת נחס מילא אין דגים אבל להחליף תולעת? מה אתה רוצה שיקרה גם לי משהו".

"חס וחלילה"

"זה רעיונות של פרופסורים יש לכם" אומר לזמי ויונק ארוכות מהסיגריה, "אצל הדייגים צריך להתחשב בכל מיני דברים גם בתולעים, מה לעשות"

השמיים מתקדרים העננים השחורים ממערב מבריחים את הכבשים הלבנות אוש רטוב כולו מביט בהשתאות בשינוי הזה, בהפיכה הפתאומית בים הנוהם, מאיים לקרוע את שלשלאותיו בנביחות ויללות החוזרת על עצמן, נביחה, התפרצות אלף רסיסים, סחף, גניחה, אחוד בים, חזרה לצבור כח.

גשם. אוש נותר נטוע על שובר הגלים, מקדם את הגשם בברכה, פורש ידיו לצדדים, פוצה  את פיו, גם עיניו פקוחות עד שחודרת טיפה לעינו ומכאיבה. כדחליל קדמון, לבדו על המזח, אוש חוגג את בדידותו ושייכותו, את סיבלותו והבנתו, את צערו הרטוב, את כאבו את שמחתו, את כבדות בגדיו הספוגים, את קלות נשמתו, את זרת אצבעו את מגע אצבעו הקטנה באוויר, את תחושת האוויר הזורם ממנה אל האצבע השניה את הטיפות שחברו לטיפה האחת שנגעה בבטנו ועוד טיפה, זרם לח נעים שועט אל תחתוניו ומים נוספים ממשיכים לזרום, להגיע, להניע את ישותו, ממקום בו אין למקום בו הכל ישנו. רגליו נסחפות לרגע בזרם המים הגואה על המזח, רק לרגע תחושות הסלע תחתיו המים המנסים לגרוף אותו עוצמת המים התנשפות ריאותיו הקולטות את אוויר הים הרטוב, עד גמיעה. גל גדול מכסה אותו, אוש כושל ראשו נחבט בסלע, הסרטן מסמן לו מתחת לפני המזח, "בוא, בוא אלי", מלתעותיו אינן חדלות מלנוע. כאן במקום הזה אמר לו לזמי,

"לא סתם קוראים ככה למחלה הזאת".

"סרטן".

"כן, ירחם השם".

"למה".

"כי זה רגע אחד לא יושב בשקט, כל הזמן זז ואם לא זז משהו זז אצלו, תסתכל על הידיים שלו לא מפסיקות לזוז וככה זה עם המחלה. מסכן אלדורוטי כבר לא נשאר לו זמן, רק לפני שנה תפס אותו המחלה וככה יתפשט על כל הגוף".

"סרטנים אותם לא דגים".

"חס ושלום מה קרה לך", מסתכל עליו לזמי בתוכחה.

"יש מסעדות, יש סרטנים זה מאכל תאווה".

"מסעדות, מה אנחנו מסעדות, אנחנו דייגים"

גל נוסף מאיים לדחוק אותו לצידו השני של שובר הגלים, אם ידרדר אל הסלעים התחתונים לא יחלץ משם. אוש מנער את ראשו, קילוח דק של דם נמרח על אצבעו, הוא מנער את ראשו שוב, הקילוח גובר, אוש מתיישר, הוא מניע את רגלו והיא נעתרת לו, הוא מניח את רגלו לכיוון היציאה מהמזח, הגלים נוהמים מולו ללא הפסק, גדלים מול עיניו, מתנפצים מעל ראשו. רגלו עולה באוויר ומונחת על הקרקע, הצעד הושלם. גופו נעתר לו. הוא מתקדם עוד צעד, ועם כל צעד הידיעה שהוא כאן, שהוא חי, שהוא נושם, שהוא לבד, ועם זאת מעולם לא היה כל-כך יחד. שהוא שולט בגופו, רגליו נענות לו, הוא מתקדם העולם יהיה קיים גם אחריו. בן בסט, ילדיו, אלדורוטי, ד"ר נוימן, גם הם אפיזודות קטנות ביפעה הזאת כמוהו, וכל שנותר הוא לשאוף עכשו את רסיסי הגלים המלוחים ולתת לאושר להציף אותו.

עבור לתוכן העמוד

ביטוח חו"ל  | ביטוח סיעודי בויקיפדיה  | אינדקס גיל הזהב  | סבאלה | עורכי דין רשלנות רפואית    |  אינדקס עורכי דין  | סיעוד  | בית אבות  | לחשבון גוגל + שלי   | אתר ביטוח בריאות שלנו